<h1>צרור הכסף הארוך, דרך ה' שער ו'</h1>
<h2>דף יח.</h2>
ותנן התם [ב"מ ס"ה ע"א], מרבין על השכר ואין מרבין על המכר. כיצד הרי שהשכיר לו את החצר ואמר לו אם מעכשיו אתה נותן לי הרי לך בעשר סלעים לשנה, ואם של חדש בחדש מסלע בחדש מותר. מכר לו את השדה וא"ל אם מעכשיו אתה נותן לי הרי לך באלף זוז ואם לגורן הרי הוא לך באלף ומאה אסור. ואמרינן עלה מאי שנא בשכירות ומאי שנא (בשכר) [במכר]. ואמרינן דשכירות אינה משתלמת אלא לבסוף כשיגמור השנה, והאי כיון דלא מטי זמניה למגבא כשנותן לו שנים עשר סלעים לשנה לאו אגר נטר לי דמשוה הוא דשויא כן סכום שנים עשר סלעים. ומאי דאמר אם מעכשיו אתה נותן לי הרי היא לך בעשר סלעים לשנה אוזולי הוא דקא מוזיל גביה. אבל גבי מכר, כיון דזביני נינהו בעי למישקל זוזי מהשתא, ומאי דקא [אמר] לגורן באלף ומאה אגר נטר לי ואסיר. ור"ם כתבו בפ"ז ובפ"ח. והיכא שזכה הלוקח... בסכום אלף ומאה לגורן ובא המוכר ואמר לו תן לי אלף עכשיו, אוזולי הוא דקא מוזיל לגביה. ורי"ף כתב התוספתא [פ"ו ה"ד] דתניא הלוקח מכר מחבירו ע"מ ליתן לו מכאן עד י"ב חדש רשאי שיאמר לו תן לי מיד בפחות ואינו חושש משום רבית. ירושלמי [ה"א], תני יש דברים שהם כמו ריבית ומותרין, כיצד לוקח אדם שטרות של חבירו ומלותו של חבירו בפחות ואינו חושש משום ריבית. ור"ם כתבו פ"ח דמלוה ופ"ה.
